יום אחד שמעתי את אחיין שלי שואל את אבא שלו ״אנחנו עשירים או עניים?״
הסתכלתי על אח שלי (אבא שלו) וראיתי אותו מתפתל ולא ממש יודע מה לענות
מהר הרגעתי אותו ״הוא לא שואל כמה כסף בדיוק יש לכם או כמה אתה מרוויח, ילדים חושבים במונחים מוחלטים, והילד הזה פשוט רוצה להיות בטוח שיש להם מספיק כסף לחיות והם לא עניים״.
אז מה התשובה הנכונה לשאלה הזו?
להסביר לילדים, שאנחנו עובדים כדי שיהיה לנו את מה שאנחנו צריכים, שאנחנו משתדלים להתנהל בצורה אחראית ולנהל את הכסף נכון, לא לבזבז על דברים מיותרים, אבל כן לחיות בצורה נוחה.
ברגע שהילד מרגיש שיש מבוגר אחראי בשטח, שמנהל את התקציב באופן שקול אין באמת סיבה לדאוג.
מה לא להגיד לילדים?
״אין לנו כסף״
המשפט הזה מייצר אצל ילדים תחושת חוסר אונים, הרבה יותר נכון ללמד את הילדים ״על מה אנחנו כן יכולים להוציא כסף״ ולהסביר איך מתעדפים הוצאות, לדוגמה: אנחנו מעדיפים לשלם על חוג״ ״אנחנו מעדיפים לקנות 2 ביסלי של חברה אחרת מאשר חבילה אחת של המותג״ ״החופש הזה במקום לשלם על נופש, אנחנו עושים כל יום אטרקציה שווה״, ככה מלמדים שהכסף הוא משאב מוגבל, שגם אם יש כסף צריך לדעת לנהל אותו ולבחור את מה שחשוב יותר ובדרך הזו אנחנו מעניקים להם יתרון עצום לחיים.
מה כן להגיד?
זוג שהגיע אלי לייעוץ פיננסי סיפר לי, שהילדים שלהם ביקשו לפתוח חנות כי ככה יהיה להם הרבה כסף, כולם ישלמו להם.. לילדים קשה להבין את הקשר בין עבודה למציאות הכלכלית, מבחינתם, כרטיס האשראי הוא סוג של כלי קסם.
אני חושב שצריך לתווך לילדים ולהסביר להם מושגים בסיסיים, כמו מה זה משכורת, מה זה בנק, ושהכרטיס הוא רק אמצעי להעביר כסף שכבר עבדנו עבורו.
חשוב לי להדגיש, שרמת השיתוף צריכה לגדול יחד עם הילד.
בגילאי הגן והכיתות הנמוכות מציע להתמקד במושגי יסוד כמו זיהוי מטבעות, מהי עבודה, והבדל בין רצון (צעצוע חדש) לצורך (אוכל ונעליים).
ככל שהילדים גדלים, אפשר להתחיל לתרגל איתם ניהול של תקציב מוגדר מראש, כמו דמי כיס או תקציב לקניית ממתק בחופשה
בגיל ההתבגרות, כבר אפשר להכניס אותם לתהליך של תכנון תקציב למשהו מוגדר כמו טיול ואפילו ללמד אותם לחסוך דמי כיס או כסף שקיבלו מעבודה / לימוד / מתנות ולחסוך לטווח רחוק.
אני נהנה מאד לראות הרבה מאד צעירים בני 18 פונים אלי להכוונה איך לבנות תיק השקעות, שאפו להורים!
בעיני, התפקיד שלנו כהורים הוא להעניק לילדים ארגז כלים לחיים וללמד אותם לקחת אחריות, להפעיל שיקול דעת ולדעת לדחות סיפוקים. ותמיד לזכור שאת הדאגות הכלכליות של המבוגרים אנחנו משאירים אצלינו.
